הרגלים
לכל דבר יש יתרונות וחסרונות וכמעט בכל מצב ניתן למצוא גם דברים טובים וגם דברים רעים, תלוי מה רגילים לחפש. אפילו להרגלים יש יתרונות וחסרונות.
מצד אחד, הרגלים מאפשרים לנו לשמור על השגרה, לבצע משימות ללא מאמץ, לנהל רפרטואר של התנהגויות עד שהן קורות באופן טבעי וללא ספק יש מצבים שדורשים זאת באופן מיוחד (לדוגמא בעת מלחמה).
מצד שני, הרגלים גורמים לנו לפנות באופן אוטומטי למקומות מוכרים ולא להתמודד עם אתגרים חדשים ומצבים בלתי צפויים. למעשה, כל התנהגות שהופכת לאוטומטית ודומיננטית באה על חשבון גמישות ופתיחות למצבים משתנים. אך בואו נודה, יש גם הרגלים רעים מיסודם: לעשן, לרבוץ שעות מול הטלוויזיה, להתפרץ כשמישהו אחר מדבר, לאחר באופן סדרתי לפגישות והרשימה עוד ארוכה. בהקשר זה, אחד ההרגלים השכיחים שאני נתקלת בו אצל הרבה אנשים הוא ההרגל להתמקד בחסרונות, להתמקד בקשיים או בכשלים ו/או לראות את חצי הכוס הריק. רבים מייחסים את העניין לאופי ולאישיות, מה שמקבע ומחבל במוטיבציה לשנות. הי, לא חבל? אפשר לשנות ועוד איך (!) ואין לי מילים לתאר את הצבע שזה מכניס לחיים.
אז מה אתם רגילים לחפש? יתרונות או חסרונות? כשאתם פוקחים את העיניים ומסתכלים דרך החלון החוצה, מה אתם רואים דבר ראשון? את השמש הזורחת, את טיפות הגשם או את הזבל של השכן?
כשאתם מסתכלים במראה מה אתם רואים קודם? את העיניים היפות או את הנפיחות סביבן? ואל תגידו ש"ככה אתם" וש"אין מה לעשות, אי אפשר להתעלם מזה". אין צורך שתתעלמו אך האם זה חייב להיות הדבר הראשון שקופץ לראש? אולי אפשר אחרת? הורגלנו לאתר בעיות, לראות קשיים ולהתייחס אליהם. באופן בלתי מודע, אנחנו מפספסים הרבה פעמים את הדברים הטובים שהפכו לברורים מאליהם עם הזמן.
זאת שפה שסיגלנו לאורך שנים ואפשר לשנות אותה בעבודה עצמית לפי השלבים האלה (אגב, הם מתאימים לכל סוג של הרגל שרוצים לשנות):
1. לזהות את ההרגל
2. להחליט שהוא מזיק לנו או לחלופין שאנחנו לא רוצים אותו יותר
3. לדמיין איך חיינו יראו בלעדיו
4. לבחור בחלופות אחרות
5. להתאמן
6. להתאמן
7. להתאמן
אז בהנחה שזיהיתם את ההרגל, החלטתם שאתם לא מעוניינים בו יותר, הצלחתם לדמיין את חייכם בלעדיו ואתם מעוניינים בחלופה אחרת, להלן השלבים לביצוע השינוי, קדימה לעבודה.
שלב א' – עבודה עצמית
הסיבות שאני ממליצה לכם להתחיל מעבודה עצמית הן שתיים. האחת, אתם עלולים להרגיש מגוחכים בהתחלה, על גבול האבסורד ("איזה יופי, קמתי הבוקר, אני חי") אז עדיף לבד. והשנייה, כאשר תזהו את הדברים הטובים בעצמכם יהיה לכם קל יותר לראות את הטוב גם באחרים.
התחילו בכך שתציינו לעצמכם את הדברים הטובים בלי להתעכב על הלא מוצלחים, השגיאות והפדיחות.
כשאתם משכימים לקום, במקום להתבאס מהשעה המוקדמת, אמרו לעצמכם שהרווחתם לעצמכם שעות ערות והתחילו את היום בנחת. כשאתם מאחרים לקום, אמרו לעצמכם שהרווחתם שעות שינה וכך תהיו מרוכזים יותר במהלך היום. חייכו לפני שאתם מביטים במראה, שטפו את הפנים, כך תרגישו רעננים יותר. החמיאו לעצמכם על הבגדים (בחרו בגדים שאתם אוהבים ונוח לכם איתם).
בדרך לעבודה - תשכחו מפקק התנועה, אתם בלאו הכי תקועים בו. הסתכלו סביבכם וחפשו משהו מעניין. במקום לשמוע חדשות בפעם השנייה והשלישית, בחרו מוסיקה שאתם אוהבים.
בעבודה –. החמיאו לעצמכם על המצגת שהכנתם ותקנו בנחת את הטעויות, אל תתעכבו עליהן יותר ממה שנחוץ. הבוס כועס עליכם? זכרו שרוב הזמן הוא מרוצה, בדקו איתו מה העניין והמשיכו הלאה.
בדרך הביתה – הקדישו תשומת לב למה שהספקתם לעשות, לתוצאות שהשגתם. הזכירו לעצמכם את הדברים הטובים שהבית מסמל עבורכם והתרכזו בהם.
בבית – יש בלגן? יופי! אתם לא חיים במוזיאון. פתחו את המקרר והבחינו במה שיש, גם חביתה זה אוכל.
איך הולך עד עכשיו? קשה? השתמשו בהומור, זה הופך את התהליך לקל יותר.
שלב ב' – עבודה עם הורים, בני זוג, בוסים, עובדים ומבוגרים אחרים
ככל שקשה לנו להשלים עם חולשותינו, כך קשה לנו לקבל את חולשותיהם של אחרים.
ככל שקשה לנו לחיות עם חסרונותינו, כך קשה לנו להתעלם מחסרונותיהם של אחרים.
ככל שאנחנו שבויים בהרגלים שלנו, כך קשה לנו לקבל הרגלים אחרים.
השלב השני נוח יותר לביצוע לאחר אימון חוזר ונשנה של השלב הראשון (עבודה עצמית).
יחד עם זאת, מי אמר שתמיד צריך שיהיה נוח? אפשר בהחלט לעשות זאת במקביל.
דרך טובה להתחיל בשלב השני היא פשוט להיזכר. להיזכר – מה אתם מעריכים בהוריכם?; מדוע בחרתם בבן הזוג שלכם?, מה אתם אוהבים בו?; למה העסקתם במשרה דווקא את האדם הזה? מהן היכולות שלו?; באיזה מצבים נעים לכם לעבוד עם הבוס?; איזה רעיונות וסיוע הקולגות שלכם מספקים לכם?
לאחר שנזכרתם בדברים הטובים התחילו להבחין בהם, חפשו אותם, גם אם אתם זקוקים לנרות.
במקום להתרכז ב"חצקון" שיצא לה על המצח, הסתכל על עיניה , ראה כמה היא יפה.
במקום להעיר לו ששכח להוריד את הפח, אמרי לו תודה על הקפה שהכין לך הבוקר.
במקום לנזוף בה על ששכחה להכין לך 10 עותקים מהמסמך, הודה לה על המהירות שהדפיסה לך ובקש ממנה להכין את העותקים הדרושים לך (אז מה אם כבר אמרת?).
במקום לכעוס עליו על שלא פעל לפי הוראות שלך, החמיאי לו על המאמץ והסבירי שוב מה צריך לעשות. דייקי, שאלי ובדקי שהבין.
במקום לכעוס על ששכח לזמן אותך לישיבה מבעוד מועד, היזכר בכל הפעמים שזומנת בזמן וברר בנחת מה קרה הפעם.
ככל שתחזקו את הסובבים אתכם כך תחזקו את עצמכם והם אתכם. זה מין מעגל קסמים שכזה.
שלב ג' – עבודה עם ילדים (כולל הילד הפנימי שלנו)
אלה הילדים שלנו. אנחנו רוצים שהם יהיו מאושרים. אנחנו רוצים שיקומו בבוקר עם חיוך ויתחילו את היום בשמחה ובציפייה. הילדים שלנו הם המראה שלנו ולכן שלב ג' הוא השלב החשוב ביותר. אנחנו מרוויחים פעמים. גם עבור עצמנו וגם עבורם.
זה השלב שבו מבססים הרגלים לילדינו. ההרגלים הגלויים, כמו קימה בבוקר והכנת שיעורים, הם הקלים לביצוע (הכול יחסי בחיים) ומבוססים על גבולות וחוקים משפחתיים שאם מקפידים עליהם הם קורים מאליהם. ההרגלים הסמויים, לעומת זאת, תלויים בנו ובהתנהגותנו ומבוססים על גישתנו לחיים ועל היחס שלנו לעצמנו ולסובבים אותנו.
לכן, אם אתם רוצים שילדיכם יעריכו את הטוב שבהם ושבחייהם, עליכם להוות דוגמא עבורם.
לשם כך, עליכם להתאמן שוב ושוב על שלבים א' ו-ב' שהרי ילדיכם רואים אתכם בכל מצבי החיים.
הם רואים את היחס שלכם איש לרעהו, הם שומעים את שיחות הטלפון שלכם עם הוריכם, הם מזהים את יחסכם לזרים והחשוב מכל, את יחסכם לעצמכם.
לאחר שהבנתם את חשיבות הדוגמא האישית, התחילו בעבודה עם ילדיכם וזכרו, אי אפשר לרמות אותם, החושים שלהם מחודדים, הם מזהים שקר ממרחקים והם המראה שלכם. לכן חשוב שתהיו מאומנים בלזהות הישגים כשאתם ניגשים לעבודה איתם:
כשהוא מצחצח שיניים שבחו אותו על כך שזכר לצחצח שיניים במקום לומר לו שלא צחצח טוב. כשהיא אוכלת ארוחת צהריים ומסיימת חלק גדול מהאוכל ציינו את שאכלה ולא את מה שהשאירה בצלחת. כשהוא חולק צעצוע עם חבר עודדו אותו על כך במקום להעיר לו כשהוא לא עושה זאת. כשהוא מתלבש לבד החמיאו לו על כך במקום להעיר לו על התאמת הצבעים. כשהיא בוחרת בבגד שלא לטעמכם חזקו אותה על טעמה העצמאי. כשהיא מכינה שיעורי בית שבחו אותה על ההתקדמות במקום להעיר לה על שגיאות הכתיב.
ומה אתם משיגים בכך? אתם מחזקים אצלם תחושת ערך עצמי על ידי כך שאתם מתמקדים בחיובי; אתם מצמצמים באופן משמעותי את התפתחות תחושות האשם והחרטה ותחושה של "אני לא יכול"; אתם מעודדים חשיבה עצמאית על ידי כך שאינכם כופים את השקפת עולמכם; אתם מסייעים לילדיכם לפתח גישה בריאה לחיים ומחזקים בהם את ההרגל למצוא את הטוב בכל מצב.
שלב אחרון – האינטגרציה
אגלה לכם סוד. לאחר שתצליחו למגר את ההרגל לחפש את החסרונות, הכשלים והקשיים, לאחר שתתאמנו ותזהו ממבט ראשון יתרונות, הישגים ואת הטוב כמעט בכל דבר ואדם, תרגישו נפלא.
ואל תדאגו, לא תאבדו את כושר השיפוט. תוכלו תמיד להפעילו, אבל ממקום אחר. ממקום של ערך עצמי ואהבה. הראש והלב יעבדו בסינרגיה ולא באוטומט. וכשתתמידו בכך, תגלו שהעולם יפה מכפי שחשבתם אי פעם. ואיך מתמודדים עם הזבל של השכן? זה כבר לדיון אחר.
מצד אחד, הרגלים מאפשרים לנו לשמור על השגרה, לבצע משימות ללא מאמץ, לנהל רפרטואר של התנהגויות עד שהן קורות באופן טבעי וללא ספק יש מצבים שדורשים זאת באופן מיוחד (לדוגמא בעת מלחמה).
מצד שני, הרגלים גורמים לנו לפנות באופן אוטומטי למקומות מוכרים ולא להתמודד עם אתגרים חדשים ומצבים בלתי צפויים. למעשה, כל התנהגות שהופכת לאוטומטית ודומיננטית באה על חשבון גמישות ופתיחות למצבים משתנים. אך בואו נודה, יש גם הרגלים רעים מיסודם: לעשן, לרבוץ שעות מול הטלוויזיה, להתפרץ כשמישהו אחר מדבר, לאחר באופן סדרתי לפגישות והרשימה עוד ארוכה. בהקשר זה, אחד ההרגלים השכיחים שאני נתקלת בו אצל הרבה אנשים הוא ההרגל להתמקד בחסרונות, להתמקד בקשיים או בכשלים ו/או לראות את חצי הכוס הריק. רבים מייחסים את העניין לאופי ולאישיות, מה שמקבע ומחבל במוטיבציה לשנות. הי, לא חבל? אפשר לשנות ועוד איך (!) ואין לי מילים לתאר את הצבע שזה מכניס לחיים.
אז מה אתם רגילים לחפש? יתרונות או חסרונות? כשאתם פוקחים את העיניים ומסתכלים דרך החלון החוצה, מה אתם רואים דבר ראשון? את השמש הזורחת, את טיפות הגשם או את הזבל של השכן?
כשאתם מסתכלים במראה מה אתם רואים קודם? את העיניים היפות או את הנפיחות סביבן? ואל תגידו ש"ככה אתם" וש"אין מה לעשות, אי אפשר להתעלם מזה". אין צורך שתתעלמו אך האם זה חייב להיות הדבר הראשון שקופץ לראש? אולי אפשר אחרת? הורגלנו לאתר בעיות, לראות קשיים ולהתייחס אליהם. באופן בלתי מודע, אנחנו מפספסים הרבה פעמים את הדברים הטובים שהפכו לברורים מאליהם עם הזמן.
זאת שפה שסיגלנו לאורך שנים ואפשר לשנות אותה בעבודה עצמית לפי השלבים האלה (אגב, הם מתאימים לכל סוג של הרגל שרוצים לשנות):
1. לזהות את ההרגל
2. להחליט שהוא מזיק לנו או לחלופין שאנחנו לא רוצים אותו יותר
3. לדמיין איך חיינו יראו בלעדיו
4. לבחור בחלופות אחרות
5. להתאמן
6. להתאמן
7. להתאמן
אז בהנחה שזיהיתם את ההרגל, החלטתם שאתם לא מעוניינים בו יותר, הצלחתם לדמיין את חייכם בלעדיו ואתם מעוניינים בחלופה אחרת, להלן השלבים לביצוע השינוי, קדימה לעבודה.
שלב א' – עבודה עצמית
הסיבות שאני ממליצה לכם להתחיל מעבודה עצמית הן שתיים. האחת, אתם עלולים להרגיש מגוחכים בהתחלה, על גבול האבסורד ("איזה יופי, קמתי הבוקר, אני חי") אז עדיף לבד. והשנייה, כאשר תזהו את הדברים הטובים בעצמכם יהיה לכם קל יותר לראות את הטוב גם באחרים.
התחילו בכך שתציינו לעצמכם את הדברים הטובים בלי להתעכב על הלא מוצלחים, השגיאות והפדיחות.
כשאתם משכימים לקום, במקום להתבאס מהשעה המוקדמת, אמרו לעצמכם שהרווחתם לעצמכם שעות ערות והתחילו את היום בנחת. כשאתם מאחרים לקום, אמרו לעצמכם שהרווחתם שעות שינה וכך תהיו מרוכזים יותר במהלך היום. חייכו לפני שאתם מביטים במראה, שטפו את הפנים, כך תרגישו רעננים יותר. החמיאו לעצמכם על הבגדים (בחרו בגדים שאתם אוהבים ונוח לכם איתם).
בדרך לעבודה - תשכחו מפקק התנועה, אתם בלאו הכי תקועים בו. הסתכלו סביבכם וחפשו משהו מעניין. במקום לשמוע חדשות בפעם השנייה והשלישית, בחרו מוסיקה שאתם אוהבים.
בעבודה –. החמיאו לעצמכם על המצגת שהכנתם ותקנו בנחת את הטעויות, אל תתעכבו עליהן יותר ממה שנחוץ. הבוס כועס עליכם? זכרו שרוב הזמן הוא מרוצה, בדקו איתו מה העניין והמשיכו הלאה.
בדרך הביתה – הקדישו תשומת לב למה שהספקתם לעשות, לתוצאות שהשגתם. הזכירו לעצמכם את הדברים הטובים שהבית מסמל עבורכם והתרכזו בהם.
בבית – יש בלגן? יופי! אתם לא חיים במוזיאון. פתחו את המקרר והבחינו במה שיש, גם חביתה זה אוכל.
איך הולך עד עכשיו? קשה? השתמשו בהומור, זה הופך את התהליך לקל יותר.
שלב ב' – עבודה עם הורים, בני זוג, בוסים, עובדים ומבוגרים אחרים
ככל שקשה לנו להשלים עם חולשותינו, כך קשה לנו לקבל את חולשותיהם של אחרים.
ככל שקשה לנו לחיות עם חסרונותינו, כך קשה לנו להתעלם מחסרונותיהם של אחרים.
ככל שאנחנו שבויים בהרגלים שלנו, כך קשה לנו לקבל הרגלים אחרים.
השלב השני נוח יותר לביצוע לאחר אימון חוזר ונשנה של השלב הראשון (עבודה עצמית).
יחד עם זאת, מי אמר שתמיד צריך שיהיה נוח? אפשר בהחלט לעשות זאת במקביל.
דרך טובה להתחיל בשלב השני היא פשוט להיזכר. להיזכר – מה אתם מעריכים בהוריכם?; מדוע בחרתם בבן הזוג שלכם?, מה אתם אוהבים בו?; למה העסקתם במשרה דווקא את האדם הזה? מהן היכולות שלו?; באיזה מצבים נעים לכם לעבוד עם הבוס?; איזה רעיונות וסיוע הקולגות שלכם מספקים לכם?
לאחר שנזכרתם בדברים הטובים התחילו להבחין בהם, חפשו אותם, גם אם אתם זקוקים לנרות.
במקום להתרכז ב"חצקון" שיצא לה על המצח, הסתכל על עיניה , ראה כמה היא יפה.
במקום להעיר לו ששכח להוריד את הפח, אמרי לו תודה על הקפה שהכין לך הבוקר.
במקום לנזוף בה על ששכחה להכין לך 10 עותקים מהמסמך, הודה לה על המהירות שהדפיסה לך ובקש ממנה להכין את העותקים הדרושים לך (אז מה אם כבר אמרת?).
במקום לכעוס עליו על שלא פעל לפי הוראות שלך, החמיאי לו על המאמץ והסבירי שוב מה צריך לעשות. דייקי, שאלי ובדקי שהבין.
במקום לכעוס על ששכח לזמן אותך לישיבה מבעוד מועד, היזכר בכל הפעמים שזומנת בזמן וברר בנחת מה קרה הפעם.
ככל שתחזקו את הסובבים אתכם כך תחזקו את עצמכם והם אתכם. זה מין מעגל קסמים שכזה.
שלב ג' – עבודה עם ילדים (כולל הילד הפנימי שלנו)
אלה הילדים שלנו. אנחנו רוצים שהם יהיו מאושרים. אנחנו רוצים שיקומו בבוקר עם חיוך ויתחילו את היום בשמחה ובציפייה. הילדים שלנו הם המראה שלנו ולכן שלב ג' הוא השלב החשוב ביותר. אנחנו מרוויחים פעמים. גם עבור עצמנו וגם עבורם.
זה השלב שבו מבססים הרגלים לילדינו. ההרגלים הגלויים, כמו קימה בבוקר והכנת שיעורים, הם הקלים לביצוע (הכול יחסי בחיים) ומבוססים על גבולות וחוקים משפחתיים שאם מקפידים עליהם הם קורים מאליהם. ההרגלים הסמויים, לעומת זאת, תלויים בנו ובהתנהגותנו ומבוססים על גישתנו לחיים ועל היחס שלנו לעצמנו ולסובבים אותנו.
לכן, אם אתם רוצים שילדיכם יעריכו את הטוב שבהם ושבחייהם, עליכם להוות דוגמא עבורם.
לשם כך, עליכם להתאמן שוב ושוב על שלבים א' ו-ב' שהרי ילדיכם רואים אתכם בכל מצבי החיים.
הם רואים את היחס שלכם איש לרעהו, הם שומעים את שיחות הטלפון שלכם עם הוריכם, הם מזהים את יחסכם לזרים והחשוב מכל, את יחסכם לעצמכם.
לאחר שהבנתם את חשיבות הדוגמא האישית, התחילו בעבודה עם ילדיכם וזכרו, אי אפשר לרמות אותם, החושים שלהם מחודדים, הם מזהים שקר ממרחקים והם המראה שלכם. לכן חשוב שתהיו מאומנים בלזהות הישגים כשאתם ניגשים לעבודה איתם:
כשהוא מצחצח שיניים שבחו אותו על כך שזכר לצחצח שיניים במקום לומר לו שלא צחצח טוב. כשהיא אוכלת ארוחת צהריים ומסיימת חלק גדול מהאוכל ציינו את שאכלה ולא את מה שהשאירה בצלחת. כשהוא חולק צעצוע עם חבר עודדו אותו על כך במקום להעיר לו כשהוא לא עושה זאת. כשהוא מתלבש לבד החמיאו לו על כך במקום להעיר לו על התאמת הצבעים. כשהיא בוחרת בבגד שלא לטעמכם חזקו אותה על טעמה העצמאי. כשהיא מכינה שיעורי בית שבחו אותה על ההתקדמות במקום להעיר לה על שגיאות הכתיב.
ומה אתם משיגים בכך? אתם מחזקים אצלם תחושת ערך עצמי על ידי כך שאתם מתמקדים בחיובי; אתם מצמצמים באופן משמעותי את התפתחות תחושות האשם והחרטה ותחושה של "אני לא יכול"; אתם מעודדים חשיבה עצמאית על ידי כך שאינכם כופים את השקפת עולמכם; אתם מסייעים לילדיכם לפתח גישה בריאה לחיים ומחזקים בהם את ההרגל למצוא את הטוב בכל מצב.
שלב אחרון – האינטגרציה
אגלה לכם סוד. לאחר שתצליחו למגר את ההרגל לחפש את החסרונות, הכשלים והקשיים, לאחר שתתאמנו ותזהו ממבט ראשון יתרונות, הישגים ואת הטוב כמעט בכל דבר ואדם, תרגישו נפלא.
ואל תדאגו, לא תאבדו את כושר השיפוט. תוכלו תמיד להפעילו, אבל ממקום אחר. ממקום של ערך עצמי ואהבה. הראש והלב יעבדו בסינרגיה ולא באוטומט. וכשתתמידו בכך, תגלו שהעולם יפה מכפי שחשבתם אי פעם. ואיך מתמודדים עם הזבל של השכן? זה כבר לדיון אחר.
